<h1>ספר האסופות סימן קס"ז</h1>
<h2>דף קיא:</h2>
המעמיד בעור הקיבה דהוא בשר, אם יש בה כדי ליתן טעם בחלב הרי זו אסורה וחלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שמולחין אותו בעורה, בין שנותנין עמו חלב אחר, בין שמולחין אותו בעצמו נראה לזקיני איסור גמור ובשר בחלב ממש הוא לאסור את הגבינה, שלא היה בידו כח להתיר ויש שמתירין ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותרין לאכול בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם, והאי נמי נותן טעם בר נותן טעם הוא, שחלב הקיבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם, וכי הדר יהיב טעם בגבינה, הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם, ורחוקות זו מזו כממזרח למערב. מאי טעמא, דגים שעלו בקערה אע"ג שבלעו עדיין היתר גמור הוא לאוכלו, וכשבא לאוכלו בכותח למה אתה אוסר עליו, מפני טעם בשר שבהם, ההוא לאו טעם ממש הוא, אלא מנותן טעם יצא, אבל הכא גבי חלב קרוש ומלוח בעורה הקיבה עצמה נעשית נבילה וכל טעם היוצא ממנו, בין טעם בשר ובין טעם חלב הכל אסור לפי שכלו נבלה. וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה, הוה ליה מין במינו חלב נבילה בחלב התירא. ופסקנו חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כלן. ולא אמרינן בר נותן טעם הוא, מפני שאף טעם חלב שהיה מתחלה נעשה כלו נבילה, וכן הלכה כרב, וגם פסקנו הלכה מין במינו במשהו. ואף זקני היה נוהג בו היתר ובלבד שלא יהו נותנין בה חלב אחר, עד שעלה בדעתו שטועה היה בדבר שהיה סבור מדאמרי' [ע"ז כ"ט ע"ב] קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה ש"מ פירשא בעלמא הוא ולא מיתסרא, ולא היא, חלב גמור הוא ואסורה והלכתא טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת, כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה.
<h2>דף קטז:</h2>
המעמיד בעור הקיבה דהוא בשר, אם יש בה כדי ליתן טעם בחלב הרי זו אסורה וחלב הנמצא קרוש בעור הקיבה שמולחין אותו בעורה, בין שנותנין עמו חלב אחר, בין שמולחין אותו בעצמו נראה לזקיני איסור גמור ובשר בחלב ממש הוא לאסור את הגבינה, שלא היה בידו כח להתיר ויש שמתירין ומביאין ראיה מדגים שעלו בקערה שפסקנו שמותרין לאכול בכותח משום דהוה ליה נותן טעם בר נותן טעם, והאי נמי נותן טעם בר נותן טעם הוא, שחלב הקיבה לא נאסר אלא משום נתינת טעם, וכי הדר יהיב טעם בגבינה, הוה ליה נותן טעם בר נותן טעם, ורחוקות זו מזו כממזרח למערב. מאי טעמא, דגים שעלו בקערה אע"ג שבלעו עדיין היתר גמור הוא לאוכלו, וכשבא לאוכלו בכותח למה אתה אוסר עליו, מפני טעם בשר שבהם, ההוא לאו טעם ממש הוא, אלא מנותן טעם יצא, אבל הכא גבי חלב קרוש ומלוח בעורה הקיבה עצמה נעשית נבילה וכל טעם היוצא ממנו, בין טעם בשר ובין טעם חלב הכל אסור לפי שכלו נבלה. וכשמתערב חלב זה עם חלב הגבינה, הוה ליה מין במינו חלב נבילה בחלב התירא. ופסקנו חתיכה עצמה נעשית נבילה ואוסרת כל החתיכות כלן. ולא אמרינן בר נותן טעם הוא, מפני שאף טעם חלב שהיה מתחלה נעשה כלו נבילה, וכן הלכה כרב, וגם פסקנו הלכה מין במינו במשהו. ואף זקני היה נוהג בו היתר ובלבד שלא יהו נותנין בה חלב אחר, עד שעלה בדעתו שטועה היה בדבר שהיה סבור מדאמרי' [ע"ז כ"ט ע"ב] קיבת עולה כהן שדעתו יפה שורפה חיה ש"מ פירשא בעלמא הוא ולא מיתסרא, ולא היא, חלב גמור הוא ואסורה והלכתא טריפה שינקה מן הכשרה קיבתה מותרת, כשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה.
